לומדים בכבישים: והפעם – תעתועי ראייה בכביש

זה בדיוק מה שקורה לנו בלילה כשאנחנו מביטים בגלגל הרכב: תאורת הכביש בלילה מגיעה מזרם חילופין והתוצאה היא לא שפיכת אור קבועה כפי שמספקת לנו השמש, אלא הבהובי אור מהירים מאוד שנראים לנו כאילו יש אור ברצף. למעשה, העין שלנו לא רואה בלילה תמונה קבועה ומלאה, אלא אוסף של דגימות מהירות בהתאם לקצב ההבהובים המהירים של המנורות. במצבים מסוימים, הפער בין דגימות האור שהעין נחשפת אליהן לבין תדירות הסיבוב של גלגל הרכב יוצר אשליה אופטית כאילו הגלגל מסתובב בכיוון ההפוך, ממש כפי שהיה קורה אילו היינו "דוגמים" את השעון אחת ל-11 שעות.

זה קורה לנו בעיקר בנסיעות לדרום, כשחם מאוד בחוץ. בניגוד למזג האוויר הקיצי, נראה לנו שבהמשך הכביש יש שלולית גדולה. כשאנחנו מתקרבים אליה, היא נעלמת. לאשליה האופטית הזו קוראים "פאטה מורגאנה", או "מיראז'" והיא נגרמת בגלל שבירת קרני אור.

קרני אור יכולות להתנהג בכמה צורות. הן יכולות להתפזר, להיבלע, להישבר או לחזור בחזרה. כאשר אנחנו מביטים במראה, למשל, קרני האור חוזרות אלינו ולכן אנחנו רואים את בבואתנו. כאשר אנחנו מכניסים כפית לכוס מים, היא תיראה מהצד חתוכה, כיוון שקרני האור נשברות ביציאה מהמים.

אחד הגורמים המשפיעים על תנועת קרני האור הוא צפיפות החומר שבו הקרן עוברת. בדרך כלל, האוויר שסביבנו הוא בעל צפיפות אחידה, אך יש מקרים שבהם האוויר הוא בעל צפיפות משתנה. אחד ממקרים אלה הוא אספלט ביום חם. האספלט הוא חומר שיכול להגיע לטמפרטורות גבוהות של 70 מעלות צלזיוס. התחממות האספלט יוצרת מצב שבו שכבת האוויר שקרובה לכביש הרבה יותר חמה משכבות האוויר שמעל, ובשל כך היא בעלת צפיפות שונה.

התוצאה היא שהאור לא חוזר אלינו לעין בצורה אחידה, והקרניים העוברות בסמוך לכביש מוחזרות אלינו ומשקפות לנו עצמים הסמוכים לכביש, ממש כאילו מדובר במראה. כיוון שאנחנו יודעים שאין מראות על הכביש, המוח שלנו מפרש את ההשתקפות של העצמים האלה כשלולית מים שבה משתקפות מכוניות או צמחייה ליד הדרך.